כעיר שחוברה לה יחדיו

במאות ה- 18 וה-19 היה מחולק הישוב היהודי בירושלים לעדות שונות: ספרדים, מוגרבים, אשכנזים, חסידים ועוד.

כל עדה שמרה על אופייה ועל מנהגיה המיוחדים, הקימה לעצמה מוסדות לימוד, בתי מדרש, בתי כנסת ואף חבורות לגמילות חסדים.

מיוחדת בנוף זה הייתה ישיבת המקובלים 'בית אל'. בתוכה התקבצו יהודים יראי שמים מכל העדות והזרמים ללמוד את תורת הקבלה המחברת והמאחדת.

כאן ניטשטשו הגבולות העדתיים ונוצרה חבורה מיוחדת הרואה אל הלב ולא אל החוץ. גם התקנות שנהגו בישיבה ביטאו חיבור מיוחד זה ותרמו לאווירת ה'ביחד' של התלמידים.

אופייה המיוחד של ישיבת המקובלים עבר מדור לדור וניתן לראות את חותמו גם כיום. תקנות הישיבה מחייבות ראייה של הטוב בכל אדם, דאגה לרעייה, נטילת חלק בפעילות ציבורית כגון שירות צבאי, נשיאה בעול הפרנסה ועוד.

לאתר ישיבת המקובלים בית אל 

מבנה הישיבה – אז והיום.
חורבן הישיבה בתש"ח והקמתה מחוץ לעיר העתיקה

ישיבת בית-אל ידעה עליות ומורדות: רעידות אדמה, התמוטטות של חלק מהמבנה ועוד. בכל השנים שפעלה החל משנת 1733 לא פסק בה הלימוד חרף הקשיים המרובים.
עם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל החלו המתקפות על תושבי הרובע היהודי הנצור. בראשית היו אלה תקיפות של ערביי העיר, אך לאחר מכן, הצטרפו גם חיילי הלגיון הירדני למתקפות החוזרות ונשנות. מבנה הישיבה שימש את מגיני הרובע היהודי והיה לאחד האחרונים ליפול לידי האויב. עם נפילתה של העיר העתיקה בידי הירדנים, הם החריבו את מבנה הישיבה והביאו את הקץ על מסורת הלימוד המעמיק של תורת הקבלה לאורך קרוב ל- 200 שנים בין חומות העיר העתיקה.
היה זה הרב עובדיה הדאיה, ראש הישיבה המכהן האחרון, שהעתיק את משכנה של הישיבה לעיר החדשה עם נפילת הרובע היהודי כדי לא לגדוע את רצף לימוד הקבלה שהחל בישיבה לפני למעלה מ- 215 שנים.
החלום לשוב ולכונן את ישיבת המקובלים ברובע היהודי ובכך להמשיך את שלשלת לימוד הקבלה מדור לדור מעולם לא נזנח. הוא פיעם בליבו של הרב מאיר יהודה גץ – אדם מיוחד ובעל מידות תרומיות שיזכה לעמוד, לימים, בראש ישיבת המקובלים עם חזרתה לעיר העתיקה בשנת ה'תשל"ד.

לאתר ישיבת המקובלים בית אל 

הרב מאיר יהודה גץ – מחזיר עטרה ליושנה

הרב מאיר יהודה גץ נולד בתוניסיה בשנת התרפ"ד (1923) והתחנך במסגרות תורניות שונות. בין היתר, למד אצל רבו, הרב מצליח מאזוז בימי מלחמת העולם השנייה ואף הוסמך לרבנות והוא בן 18 שנים בלבד. לצורך קבלת ההסמכה הרשמית מן השלטונות היה עליו לרכוש גם השכלה כללית וכך עשה, בלימודי עריכת הדין עד להסמכתו כעורך דין.

בכל שנותיו כמה הרב גץ לציון ולירושלים והשפיע על הסובבים אותו לעלות לארץ הקודש. בשנת התש"ט, שנה אחת לאחר קום מדינת ישראל, ארז את מיטלטליו ועלה לארץ ישראל עם רעייתו, הרבנית אסתר ע"ה. גם בהגיעו לארץ ישראל התגלה הרב גץ כמנהיג והחל לשמש כרב בישוב כרם בן זמרה הנטוע בגליל העליון. הרב גץ מחזיר עטרה ליושנה הוא פעל להקמת בית ספר אזורי ושימש כמנהלו שנים רבות וראה בשדה החינוך כר משמעותי להשפעה על דור העתיד שימשיך את שרשרת הדורות היהודית. לצד פעילותו החינוכית הענפה ולכהונתו כרב המושב חתר לתרום את חלקו להגנת המולדת "כמו כולם". בגילו, על אף שהיו רבים שניסו להניאו מהמהלך, התגייס לצבא ושימש כמפקד אזורי בחבל הצפון, לצד מילוי תפקידי מודיעין שונים בגבול הלבנון. גם את ילדיו חינך לתרומה לעם ולארץ. בנו הבכור, אבנר הי"ד, שימש כלוחם במלחמת ששת הימים ונפל בקרב לשחרור העיר העתיקה בירושלים. כאב השכול, אף שהיה קשה מנשוא, לא עמעם במאומה את אמונתו בצדקת הדרך.

סגירת תפריט
צרו קשר
לתרומה